כוח עליון: דיני החוזים במבחן מגיפת הקורונה

העיקרון העליון בדיני החוזים הינו "PACTA SUNT SERVANDA" , הסכמים חייבים לקיים. עקרון זה עודנו משמש כבסיס במרבית תחומי המשפט.

עם זאת, לאחר מלחמת העולם הראשונה חל שינוי בתפיסה המשפטית בדיני חוזים והתחילו לדבר על REBUS SIC STANTIBUS, כלומר שינוי נסיבות שיכול להצדיק אי קיום חיובים. מפעל בבלגיה חתם על חוזה מכירת מוצריו ב-1913 לפי המחיר של אז והתחייב להמשיך למכור בעתיד באותו מחיר. המלחמה שינתה את המצב באופן שלא היה ניתן למכור באותו מחיר אלא במחיר הפסד בלתי רגיל. בית המשפט הגיע למסקנה שבמקרה הזה יהיה בלתי צודק לחייב את המפעל להמשיך למכור במחיר שהיה טרם פרצה המלחמה.

במדינת ישראל קיים סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שמאפשר לא לקיים חיוב הסכם כאשר חל שינוי שלא היה אפשר לצפות בעת כריתת ההסכם. מדובר בהגנה של מפר החוזה, שנקראת בלשון המקצועית "סיכול":

פטור בשל אונס או סיכול החוזה

18. (א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

סיכול הוא הגנה של מפר חוזה, במקרה יוצא דופן בהן מתגבשות נסיבות שלא היה ניתן לחזות בעת כריתת החוזה, לא ניתן היה למנוע אותן, הנסיבות אינן באשמתו של מפר החוזה, וקיום החוזה באותן הנסיבות הינו בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים. יש לציין כי ביהמ"ש קבע כי במקרה של עמידה דווקנית בקיום חוזה כאשר זה אינו ניתן לקיום, יש אף משום חוסר תום לב.

בשנים עברו הפרשנות של סעיף 18 לחוק החוזים הייתה תמיד נגד טענת כוח העליון. עד היום הוגשו תביעות על אי קיום ההסכמים וכנגד הנתבעים שטענו שהם פטורים מלקיים את ההסכמים על בסיס סעיף 18 בשל מלחמה כזו או אחרת שהתקיימה באותה התקופה, וככלל בית המשפט דחה את נטינה משום שמלחמה בישראל תמיד צפויה נוכח העוינות של מדינות ערב כלפי ישראל.

ומה קורה היום לאור מגיפת הקורונה?

הפרשנות של בתי המשפט הינה מצמצמת ושמרנית. כב' השופט אנגלרד טען שיש לשנות את החוק כדי שבית המשפט יוכל לנהוג ביתר גמישות, גם השופטת ד"ר דרורה פלפל במאמר שפורסם בעיתון "הארץ" ה-07.04.2020 טוענת שיש לשנות את החוק.

דעתנו היא שכמובן ששינוי החוק הוא הפתרון העדיף, אבל ניתן לשנות את הפרשנות באופן בו יהיה ניתן לעשות צדק.

נגיף הקורונה שחייב סגירת טוטלית של קניונים, חנויות, מסעדות, בתי קולנוע, תיאטראות ,משרדים וכו' .

לא היה ניתן לצפות את פריצת המגיפה או את היקפה, והאופן בה שותקה הכלכלה בן יום. ועל כן לא צודק לחייב את השוכרים לשלם את מלוא מחיר השכירות בתקופה בהם היו מנועים מלהשתמש במושכר.

בניר עמדה של לשכת עוה"ד מהימים האחרונים, קיימת התייחסות לכך שחנויות שהיו סגורות ובעל החנות היה מנוע מלהגיע אליה אזי הוא יהיה פטור מתשלום דמי השכירות באופן מלא. במשרדים ובחנויות אשר המשיכו לעבוד, אך היקף העבודה ירד באופן ניכר, הומלץ על הפחתה של 50% מדמי השכירות, ואילו במקרה של שכירות בתים פרטיים, התשלום ישולם במלואו.

אמנם יש לבדוק כל מקרה לגופו ולהתחשב בצד השני באופן שלא כל העוול יפול על כתפיו. עם זאת, אין ספק כי עמידה דווקנית על קיום החוזה כבעבר לאור מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי הגדול שנוצר בעקבותיה מהווה חוסר תום לב.

ההמלצה היא לנהל דו שיח ישיר ומבין, שיוביל לפתרון המצב בצורה האופטימלית ולצמצם את הפגיעה בשני הצדדים.

בכל אופן, בתביעות המשפטיות שתוגשנה עקב אי קיום ההסכם ניתן יהיה להתגונן על פי האמור וניתן לצפות שבית המשפט יהיה קשוב לאלה שנפגעו כלכלית ע"י הנגיף ואינם יכולים לקיים את ההסכם.

ד"ר תיאודור שוורצברג, עו"ד ונוטריון

מיטל שוורצברג- חזן, עו"ד ומגשרת